סכסוכי גבולות בין בעלי נחלות במושב

לרוב, כאשר אנחנו שומעים על מושבים, נדמה לנו כי החיים שם שקטים ושלווים וכל התושבים שגרים במושב חיים אחד עם השני בידידות רבה שנמשכת שנים רבות. אולם, כמובן שכמו בכל מקום המציאות היא מעט שונה ובמקרה של מושבים ניתן למצוא לא מעט תושבים שמסוכסכים אחד עם השני לרוב בגלל גבולות של נחלות הנמצאות בשטח המושב.

הסיבה לכך היא מאוד פשוטה: במשך שנים רבות היה בלגן מוחלט בהקפדה שבסימון הגבולות שבין הנחלות במושבים השונים: הם לא סומנו ולא הייתה חלוקה מספיק ברורה בין הנחלות. החלטות מסוימות שקיבלה רשות מקרקעי ישראל שאפשרו את רישום חלקות המגורים בטאבו הביאו לתביעות של בעלי נחלות החיים אחד ליד השני על מנת לקבוע את גבולות הנחלה.

במשך שנים בעלי הנחלות לא ממש ייחסו חשיבות לרישום של הגבולות ולא היו בכלל מפות מדידה של הנחלות השונות במושב. אף ניתן להגיד שלא היו כלל גבולות לא רשמיים ודווקא ההסכמה שבעל פה היא זאת שהייתה דומיננטית ואף אחד לא ראה בכלל חשיבות ברישום. כך, לדוגמא, לרוב הפרידו דרכי הגישה החקלאיות בין הנחלות והן נחשבו לגבול שבין הנחלות.

הפרדוקס הוא, שדווקא כאשר האגודות השיתופיות החלו לנסות ולעשות סדר והן הגישו תכניות לצרכי רישום שמטרתן להביא בסופו של דבר לרישום חלקות המגורים אצל רשם המקרקעין ולהסדיר הסכמי חכירה בין האגודות השיתופיות לבין רשות מקרקעי ישראל.

עוד מקרים שגרמו לסכסוך הגבולות בין בעלי הנחלות השונים במושב, הינו מצבים שבהם ניסו בעלי נחלה למכור את הנחלה שלהם לצד שלישי, ואז אותו גורם רצה לדעת מהם גבולות הנחלה שאותה הוא עומד לרכוש. כך, אף אחד לא באמת ידע להגיד, שכן לא היה רישום מדויק ואז בעל נחלה חדש רוצה לעשות תיחום מלאכותי באמצעות גדר או צמחיה.

רצוי בסופו של דבר לנסות ולקבוע את גבולות הנחלה בפשרה ולהגיע למצב שהנחלה מתוחמת על ידי גדר מסודרת בין הנחלות ולדעת היכן נמצא השטח של כל אחד. בנייתה של גדר באופן עצמאי, יכולה להזיק דווקא לזה שבנה אותה ללא הסכמת שכנו לנחלה.